נגישות ובטיחות

בהשוואה למיכלי הגב כאן קיימת נגישות ישירה  לציוד תומך חיים וכל נקודות הכשל האפשריות בו. ברזים דרגות ראשונות ושניות, מדים, הכל נמצא מול עיני הצולל ומאפשר זיהוי ותפעול מיידי של כל תקלה במע׳ הגז. תרגולות מורכבות יותר כגון החלפת ווסתים בין מיכלים במקרה של תקלה ואפילו שליטה ונשימה מווסת דולף בעזרת ברז המיכל הופכות גם הן לפשוטות יותר. מיקום ברזי המיכלים מתחת לבית השחי מגן עליהם ועל הדרגות מפני מפגשים עם תקרות דפנות, וזיזים בצלילות חדירה או הסתבכות ברשתות / חוטי דייג בצלילות ים פתוח.

נוחות

לטענת רבים מהצוללים אשר אימצו את השיטה היא מקנה ייציבות במים ומקלה על השגת איזון. שינוע המיכלים בצלילות מסירה או באתרים בהם הגישה למים מאתגרת הופכת גם היא לנוחה יותר.

ייתרונות לצולל המתקדם והטכני

צוללים טכניים משתמשים במערכות נשימה סגורות ומיכלי גב בתצורות שונות ע״מ לשאת רזרבות מספיקות של גז נשימה. השוואה מפורטת יותר בין תצורות טכניות (ה dir בעיקר)  לבין ה״סייד מאונט״ בתרחישי צלילה שונים, במאמר נפרד. צוללים הספורטיביים מתקדמים מסתמכים  על המיכל הבודד שעל גבם ובצלילות עומק,  מיכל ״פוני״ או מיכל חירום קטן ע״מ להתמודד עם ״אבדן גז״. פתרונות אלו מספקים כמות מוגבלת של גז חרום מחד ומאידך משפיעים על יציבות ואיזון הצולל (ולא לטובה) . בהשוואה להם , עם סייד מאונט תעמוד לרשות הצולל כמות כפולה של גז נשימה כשהוא מחולק באופן שווה בשני מיכלים הנישאים משני צידי הגוף. 

 

סייד מאונט והצולל הספורטיבי

בעוד ייתרונות השיטה בצלילת מערות וספינות טרופות מוסכמים הרי שלגבי נחיצותה בתרחיש של צלילה ספורטיבית קיימת מחלוקת. הצולל הספורטיבי צולל עם מיכל אחד, כמעט שאינו נדרש לתפעל ברזים או ווסתים, הוא מסתמך על בן זוגו במקרה של תקלה או אבדן גז נשימה ואינו אמור (ע״פ הכשרתו) למצוא את עצמו בסביבה מקורה שבה ברז המיכל עשוי להפגע או להיסגר כתוצאה מחיכוך. נשיאת מיכל בודד בצד הגוף בתצורת ה sm בתרחיש ספורטיבי ודאי שאינה מוסיפה לייציבות.  

 

הסיבות לפופולאריות הגוברת של השיטה ( גם בקרב צוללים ספורטיביים ) נעוצות בעובדה שהסייד מאונט, בדומה לגישת ה dir (שהגיחה גם היא ממערה בפלורידה שני עשורים לפניה) מציעה חשיבה שונה,  מצטלמת נהדר ונראה שהעיסוק בה ברשת הופך להיות ויראלי. בשנים האחרונות היא  כבר נתמכת ע״י רבים מיצרני הציוד וארגוני הצלילה. 

״סייד מאונט״ 1.01 דן אשכנזי

צילום שלומי פלניצקי ודן אשכנזי
המערכת Freedom SM by WolFy

כל הזכויות שמורות

סייד מאונט 1.01 Sidemount 

מחבר דן אשכנזי

נכתב עבור  החטיבה הטכנית בהתאחדות הישראלית לצלילה נובמבר 2014 

בראשית
ראשיתה של התצורה בשנות השישים של המאה הקודמת. חוקרי מערות בריטים  אשר סקרו מערכות מעברים תת קרקעיים ״יבשים״ ברובם, החלו לעשות שימוש בציוד צלילה ע״מ לצלוח קטעים מוצפים. העובדה שמרבית הפעילות התנהלה בסביבה יבשה ומגבלות מרחב הובילו אותם לפתח תצורת נשיאת ציוד מינימאליסטית שכללה בהתחלה רתמה פשוטה לתליית מיכל, ווסת ומסיכה. במרבית המקרים לא היה אפילו צורך בסנפירים או מאזן.

 

מרכיבים אלו התווספו מאוחר יותר כאשר בשנות השבעים  צוללי מערות בפלורידה חקרו מערכות מוצפות אשר חייבו צלילות ארוכות. השיטה הבריטית שהייתה מסורבלת, לא התאימה. בפלורידה ניתן דגש על פיתוח אמצעי ציפה שיקלו הן על האיזון האפקי והן האנכי, מיקום המיכלים שונה  והם הוצמדו לצידי הגוף ע״מ להקטין את שטח הפנים של הצולל ולשפר איזון וגישה. בעזרת המערכות שהרכיבו הצליחו הצוללים בפלורידה ל״תקל״ מעברים צרים בקלות רבה יותר ובעיקר להמנע מהצורך להסיר את מנשא הגב בכל
פעם שהגיעו למעבר כזה.  

 

במחצית שנות התשעים יצרה Dive Rite  של Lamar Hires את מערכת ה SM המסחרית הראשונה ה Transpac, אשר במשך שנים שימשה בצד מערכות sm מתוצרת עצמית בצלילת מערות.  בתחילת שנות האלפיים החלה השיטה לצבור פופולריות וכיום נחשבת לסגמנט המתפתח בקצב הגבוה ביותר בענף הצלילה עם היצע של קרוב לארבעים מערכות נכון ליום כתיבת המאמר. 

התצורה

בתצורת ה sm המיכלים נישאים בצידי הגוף, ברזי המיכלים ממוקמים מתחת לכתפי הצולל והמיכלים מחוברים בקליפסות לטבעות D יעודיות על חגורת המתניים. בכניסה למעבר צר או מוגבל ניתן בקלות לנתק את המיכל ולשנע אותו לפני הצולל. בשל הייתרונות שהיא מקנה בהתנהלות בחללים צרים אומצה התצורה גם ע״י צוללי ספינות טרופות. בשנים האחרונות צוברת התצורה (שבנוסף ליתרונותיה מציעה גם ״חשיבה שונה״) פופולאריות רבה

גם בקרב הצוללים הספורטיביים.

ייתרונות

זמינות

מיכלים בודדים זמינים לצולל בכל מועדון צלילה בהשוואה לדאבלים, עובדה המאפשרת לצולל הסייד מאונט לבצע צלילות  טכניות / מרובות מיכלים, בכל אתר שיגיע אליו וממבלי שיזדקק לדאבלים

תצורה ״רזה״ וחלקה

העובדה שמיכלי הצלילה נישאים מתחת לבתי השחי כשהם צמודים לצידי הגוף מקטינה את צדודית הצולל, מפחיתה את התנגדות המים לתנועה ובכך מסייעת גם בהפחתת  העומס על, וצריכת הגז של הצולל. האפשרות להסיר מיכלים ולשנע אותם לפני הצולל, מקנה דרגת גמישות נוספת כך שהמגבלה היחידה במעברים כאלו הופכת להיות מידות גופו של הצולל ולא הציוד.