״בניית מודל לצלילה היא יותר מעשה אמנות מאשר מדע״

 Bruce Wienke

מאגר המידע

צוות 2 שלומי ודן 

כעת תורו של הצוות השני דן ושלומי. מחליטים על תוכנית סריקה חדשה, דן עם שולה שלומי עם הוידיאו של עוזי, כסא הטייס נשאר מיותם, המשימה איתור הזנב ותיעודו.  כל יושבי הספינה בוהים במים ועוקבים אחרי מסלול הבועות כולנו ציפייה כי הפעם הזנב ימצא, במהלך הצלילה ניתן לראות כי הבועות מתמקדות באזור מסוים זמן ארוך מהרגיל וכולנו מקווים כי הם עוסקים בתיעוד הזנב. עוד 50 דקות חולפות והצוות השני עולה , מבט  אחד על פניו של שלומי מסגיר הכול, עדיין אין זנב.  כפיצוי שלומי מחזיק בידו פח מתכתי מעוקם שגם הוא עשוי להיות בעתיד חלק מפתרון החידה של הפוגה

השעה כבר 12 בצהריים עוזי עוד צריך להספיק לחזור הביתה לפני כניסת השבת ונשאר עוד צוות אחד לצלילה. ספינת השיטור הימי שהתלוותה אלינו חלק מהמזמן מתארגנת לשוב עם אנשיה לכיוון טבריה, עוזי אוני מתלבטים אם כדי אולי שאנחנו נצטרף אליהם וכך בטוח לא תהיה בעיה לחזור בזמן לקבלת שבת. יש יגידו גורל יש שיגידו יד מכוונת  אנו נשארים על הספינה. דרור ודימה קופצים למים, עוד כ 40 דקות של ציפייה.

צוות 3 דרור ודימה

דימה קופץ למים, אני אחריו. מטלפים למצוף מבט אל האנשים על הסירה, הצפייה מאתנו גבוהה. אנחנו הזוג האחרון לרדת, או שאנחנו מוצאים משהו או שכולנו חוזרים הביתה עם הזנב בין הרגלים. מתחילים בירידה הראות גרועה  בדיקה קצרה בשתים ובחמישה מטרים וממשיכים לרדת. בדרך רואים את הרשת שכרוכה על המצוף. בעומק חמישה עשר מטרים אנחנו נכנסים לשכבת המים האטומה, מים פשוט שחורים ראות אפס. יורדים צמוד, צמוד לחבל, החושך עוטף אותנו בקרקעית. דימה מסמן שהכל בסדר אני קושר את הספול לחבל ומתרחק, מתחילים להרגיש את הקור כבר בדקות הראשונות. לאחר קצת יותר מעשרה מטר אני עוצר, דימה קורא אותי ומבין שמכאן אנחנו שומרים על חוט מתוח ומתחילים לסרוק עם כיוון השעון. דימה סורק עם הפנס החזק שלו ופשוט מטאטא את השטח באור. הראות קצת יותר מחמישה מטרים, הקרקעית שטוחה אין צמחים אין בעלי חיים כלום, רק בוץ עם מגע ספוגי. לפתע משהו נתפס באלומת הפנס שלו, דימה שומע את הצעקות שלי לתוך הווסת, הלב מחסיר פעימה, מהבוץ ניצב לו מיצב כיוון אדום עם הגה כיוון לבן, הזנב של הפוגה! באחת  כל החששות והמתח מתפוגגים. אנחנו מתקרבים לזנב, דימה מאיר אותו אנחנו רואים את החיבור לגוף המטוס ששקוע בקרקעית , אני מבין שזה המייצב השמאלי של המטוס, המייצב השני כנראה קבור בבוץ. עושים סיבוב סביב הזנב, אני חותך את החוט מהספול, קושר באצבעות רועדות מקור את החוט סביב בסיסו של הזנב. דימה תופס את הספול ואת החוט שמחבר לחבל המצוף, שומר שלא נאבד אותו בבוץ. הוא מסתכל עלי ושנינו מחליטים לעשות עוד חיפוש סביב הזנב. מחברים את הספול לחוט הקשור ומתחילים בחיפוש ברדיוס של חמישה עשר מטרים סביב הזנב, אני מסתכל טוב על המצפן כדי לבדוק שאכן  ביצענו מעגל שלם. בינתיים הזמן רץ והקור חודר לעצמות, אני מביט אל דימה והוא מבין שסוף הצלילה הגיע. חוזרים חזרה לזנב, משם לחבל המצוף ומתחילים בעליה. אני מעביר לדימה את המחברת שלי ומבקש להאריך את החניות שלנו בגלל הקור שנחשפתי איליו, דימה מסתכל עלי ומהנהן בחיוב. בזמן החנייה אנחנו מוציאים כלי חיתוך ומכלים את זמן החנייה בחיתוך הרשת. בסוף החניה אנחנו עולים יחד לאט וצצים מול חרטום הסירה. הפרצופים על הסירה מתוחים, מאיר מצלם בווידאו. אני מוציא את הווסת מהפה ואומר "מאיר יש לך Cave Line קשור בין הסינקר לזנב יפיפה של פוגה" כל הפרצופים על הסירה מחייכים באחת. בדרך לירכתי הסירה מחלחלת לי ההרגשה שהסיפור רק מתחיל, יש לנו טייס למצוא. 

 

אנחת רווחה נשמעת על הספינה, הזנב לא נעלם, נגנב , נלקח לבדיקות על ידי חייזרים ועוד ספקולציות שונות שהועלו בשעות האחרונות. הוא שם רק לא צמוד לסינקר אלא כ-20 מטר לכיוון מזרח. הזנב אומנם נמצא אך דרור ודימה ירדו ללא מצלמה , עוזי  שעד לפני רגע כל מה שעניין אותו  היה להגיע בזמן לכניסת השבת  תופש את המצלמה ואומר " אני יורד לצלם" דן מעיף מבט במד הלחץ וממהר לעלות על ציוד. שלומי שכבר כבר חשב לקפל את הציוד מחליט להצטרף ואני רץ לפרוק את התיק הארוז כשכל הציוד יבש ומסודר בתוכו.

חלוקת משימות : עוזי ודן יורדים במטרה לצלם את זנב , שלומי ואני מורידים את המושב ומחברים חבל עבה יותר מה CAVELINE בין הסינקר לזנב הפוגה כשהמושב מחובר לחבל. התארגנות לצלילה אורכת דקות ספרות בלבד וארבעת הצוללים במים. שוב שינוי הטמפרטורה, שוב מעבר מירוק לשחור ואנחנו ממהרים לבצע את הקשרים ולהתקדם לכיוון הזנב. במרחק קשה שלא לראות את הבזקי הפלש ואלומות האור של פנסי HID  . מראה הזנב מרשים ביותר צבעי הכתום השתמרו היטב במים נטולי החמצן של קרקעית הכנרת, האיתור המעולה של דימה ודרור אחרי הכישלונות שלנו משלימים את החוויה וההתרגשות מורגשת היטב אצל כל הצוללים. אנו ממהרים לסיים את המשימות וחוזרים  לאנך. 

 

עלייה ואנחנו בחוץ מחכים בקוצר רוח לראות את התוצאות במצלמות ואכן היבול נאה. למרות המהמורות למעט משימת הסריקה עם מגלה המתכות, המשימות הושלמו, הזנב תועד, המושב הורד ואף נמצאו חלקים נוספים של המטוס.  כעת ניתן להיערך להמשך.

.

תודות: 

חקר ימים ואגמים לישראל
ד"ר אסף סוקניק: מנהל המעבדה לחקר הכנרת

צוות החוקרים והעובדים

מוטי ומאיר - צוות הליליאן

לרוני שדה על יצירת הקשר בין IDx ליח' אית"ן

לשיטור ימי כנרת על הסיוע

מאיר ברעם נציג אית"ן

פוגה בכנרת  

השתתפו בכתיבה: פליקס לוטן, דרור ירון, דן אשכנזי, שלומי פלניצקי

צילום:  סטילס דן אשכנזי וידאו עוזי קריגר.

ספטמבר 2006

יש צלילות ויש צלילות, אולם 5 הדקות אותן ביליתי מעל זנב הצוקית בכנרת הגדירו עבורינו מחדש את המושג התרגשות בצלילה.  בשבוע הראשון של ספטמבר 2006 הודיע שלומי על תכנון צלילה לכנרת, מטרת הצלילה תיעוד  של שברי מטוס צוקית אשר התרסק בכנרת  ב6 למאי 1962, עבור יחידת אית"ן.  

 יקיר נוה ז"ל היה חניך מדריך בבית הספר לטיס של חיל האוויר. ב-6 במאי 1962 יצאו המדריך יקיר נוה ז"ל והחניך עודד קוטון ז"ל לטיסת אימונים במטוס פוגה. במהלך טיסה בגובה נמוך מעל פני המים  התרסק המטוס לכנרת, בשנת 1963 נמצאה גופתו של עודד קוטון ז"ל ע"י צוללי הילת"מ. מאז נעשו מספר נסיונות לאתר את יקיר נווה ובמהלכם נמצא זנבה של הצוקית אשר סומן במצוף. נסיונות לצלם את האתר בעזרת ROV של ח"י לא עלו יפה ובמאי 2004 מוציא משרד הבטחון מכרז שדרישותיו "הנחת רשת סימון באתר (גודל 100 על 150 מטר) גודל ריבועים של 5 על 5, צילום עילי של האתר, כולל צפיה בזמן אמת על הספינה, סריקה של האתר באמצעות צוות צוללים שכולל 6 צוללים ביממה לפחות, עבודה עם גלאי מתכות, שלית השרידים אם נמצאו."

הפעילות אמורה  לכלול  סדרה של שלוש צלילות:

צוות הראשון תיעוד וידיאו של זנב הצוקית אשר לפי התיאור אמור היה להיות צמוד למצוף בעומק של כ 30 מטר . צוות  השני תיעוד  הזנב  בסטילס והורדת  מושב טייס זהה למושבים של אנשי הצוות שהיו בצוקית שהתרסקה. מושב זה אמור לסייע בעתיד לאתר את מדריך הטייס יקיר נווה שנעדר מאז ההתרסקות. צוות השלישי ביצוע  סריקה של הקרקעית על ידי גלאי מתכות תת ימי ואיתור חלקים נוספים. 

"הליליאן"

סירת צלילה  עליה ניצחו בגאון מוטי ומאיר שהעמיד לרשותנו המכון לחקר ימים ואגמים 

מפרט:

דגל ישראל; אורך 9.3 מ'; רוחב 3 מ'; שוקע 0.7 מ'; תפוסה 4 טון. גוף אלומיניום.

מנוע : Cumins 232KW Hydrojet 

מהירות עבודה: 22 קשר

צוות:  2. 

משטחי עבודה: סיפון אחורי של 12 מ"ר עם משטח צלילה ומעבדה יבשה של 6 מ"ר. שימושים : מחקר וניטור בכנרת.

זה המקום לציין כי הצלילה בכנרת שונה לחלוטין מצלילות ים סוף או ים תיכון ב- 15 מטרים ראשונים, צבע המים ירוק בהיר, טמפרטורה כ 30 מעלות   אך הראות 2 מטר  בקושי. בסביבות ה-20 מטר הטמפרטורה צונחת במהירות לאזור ה-15 מעלות, האור נעלם וחושך מוחלט עוטף מכל הכיוונים. קרקעית האגם  בוצית ונראית כמו ג'ילי רוטט. תנועה לא זהירה תרחיף את המשקע מהקרקעית  תעכיר את הראות המוגבלת בלאו וכי ותחסום כל אפשרות לצילום או איתור.

צוות 1 עוזי ופליקס

לאחר תדרוך מקיף מאד של מאיר  ברעם האחראי מטעם יחידת אית"ן התחלנו להתארגן לצלילה. עוזי ואני צוות ראשון כשעוזי אמור לצלם קטעי וידאו ואני לפרוש מגלול, לסרוק את השטח ולוודא שאצל עוזי הכול תקין. התארגנות מהירה, קפיצה למים ותחילת שקיעה לכיוון הקרקעית. המים חמימים, והשקיעה מתנהלת היטב, בעומק של כ-20 מטר הטמפרטורה צונחת במהירות, צביטת הקור בכפות ידיים מזכירה היטב מה השארתי בתיק הציוד על הספינה-כפפות. אני מסתכל על עוזי שמסמן לי כי גם הוא מרגיש היטב את השינוי הקיצוני. בשלב זה מתרגש ובא עלינו גם השינוי הנוסף המים שהיו עד כה ירקרקים אך מוארים היטב הופכים לכהים  ותוך מטרים ספורים שחורים, חושך מוחלט עוטף אותנו מכל הכיוונים. אלומות האור של פנסי ה HID מגלות את הסינקר (חבית מלאה בטון שקועה בקרקעית) אליו קשור המצוף. אנו סורקים את הסביבה הקרובה בניסיון לאתר את הזנב אשר לפי התדרוך אמור להיות צמוד לסינקר, אך אין לו זכר.  אני מחבר את הגלגלת לחבל המצוף ואנו יוצאים לסריקה הראשונה בכיוון כללי צפון כ-5 דקות צלילה, עומק 33 מטר חושך מוחלט ולמעט קרקעית בוצית לא רואים כלום, חזרה לאנך, התארגנות נוספת ושוב סריקה, הפעם מחוגה סביב האנך. לאחר מספר דקות אלומות הפנסים נופלות על חפץ מתכתי מכוסה בשכבה דקה של בוץ. פח מעוקם כסוף עם חורים מדויקים לא משאיר כמעט מקום לספק, חלק נוסף מהצוקית. אני 

 

 

עושה קשר מהיר בגלגלת לסימון המרחק  בודק כיוון כללי במצפן ואנחנו  מתחילים לחזור אל האנך.  טמפרטורת  המים מתחילה להוות מכשול והגיע הזמן לעלות אל הסירה, סדרה קצרה של תחנות דקומפרסיה ואנחנו על פני המים.  קשה שלא לראות את האכזבה והתהייה  על פניו של מאיר כשעוזי מספר לו  כי לא  הצלחנו לאתר את הזנב והאמת שגם אצלנו התחושה רחוקה מלהיות נעימה. אומנם מצאנו חלק נוסף מהמטוס אך המשימה שלשמה ירדנו לצלילה לא בוצעה.