״בניית מודל לצלילה היא יותר מעשה אמנות מאשר מדע״
Bruce Wienke
מאגר המידע
מניעה וטיפול תרופתי
ישנן מספר דרכים שבעזרתן ניתן לנסות למנוע או לפחות לדחות את הופעת המחלה, הראשונה בהן היא להעדיף שהייה על סיפון פתוח ממנו ניתן לראות הן את האופק והן את תנודות כלי השייט ובמיקום בו התנודות הן פחותות יותר. רצוי להמנע מקריאה או התמקדות בעצם קבוע. יש לאכול ארוחות קלות אך להמנע ממאכלים עתירי שומן ותבלינים. ישנן עדויות מחקריות לכך שצמח הג'ינג'ר עשוי לסייע במניעת המחלה והמינון המומלץ הוא 1 גרם, ניתן לצרוך אותו בצורה של עוגיות או סוכריות וייתרונו על פני התרופות* בכך שהוא משפיע על מערכת העיכול ולא מערכת העצבים והוא אינו גורם לעייפות. תרופות למניעת המחלה מגיעות באחת משלוש צורות, כדורים, מדבקות וצמידי לחץ והן פועלות באחת משתי דרכים: השפעה על העצבים באוזן הפנימית או על האזור במוח האחראי על גרימת ההקאה. הרגשת עייפות היא תופעת לוואי של מרבית התרופות ומומלץ למי שנזקק להן להתנסות בסוגים שונים לפני בחירת הטיפול המתאים לו.
* למרות זמינותן של תרופות "נגד" מחלת הים בקרב צוללים ובשל תופעות הלואי של חלק מהן, מומלץ להוועץ ברופא טרם נטילתן.
מחלת ים
נגזרת של מחלת התנועה אשר יכולה להופיע בקרב חלק גדול מהאוכלוסיה והערכת החוקרים היא כי היא נגרמת כתוצאה מתשדורות סותרות המגיעות אל מוחנו משלושה מקורות המשתתפים בניתור תנועה, תאוצה וכוח הכבידה: איבר שיווי המשקל באוזן הפנימית "הלבירינט", העין והפרופריוצפטורים ברקמות הגוף הפנימיות.
שהייה במקום סגור כגון קבינה של ספינה במהלך הפלגה תגרום לכך שהמוח יקבל חיווים סותרים מהאוזן הפנימית והפרופריוצפטורים מול אלו שיתקבלו מהעין שאינה מבחינה בתנועה. תסמיני המחלה הם הרגשת טישטוש המתפרשת בהרבה מקרים כעייפות, תחושת חוסר נוחות כללית, הרגשה רעה, אבדן שיווי משקל - ורטיגו, בחילות והקאות. תסמינים נוספים אשר יכולים להוות אינדיקציה למחלת הים הם הזעה מוגברת, עודף ליחה, אבדן צבע או האדמת הפנים, כאבי ראש וחולשה כללית. לחץ נפשי וחרדה מהווים גם הם זרז להופעה של המחלה במיוחד אצל מי שחוו אותה בעבר. חשיפה מושכת לתנועה לאחר הופעת התסמינים הראשונים תגרום להרגשת הבחילה, הקאות ובסופו של דבר להגברת סכנת ההתיבשות של הנפגע.