מודעות מצב 
Situational Awareness by Peter Steinhoff 
תרגום מאנגלית באישור המחבר : דן אשכנזי 

הקדמה 
פיטר שטינהוף הוא צולל DIR ומדריך צלילה בהתאחדויות שונות המתגורר בשבדיה, פיטר מנהל אתר בשם www.dir-diver.com. המאמר המובא כאן תורגם מתוך האתר באישורו ובעידודו. בעריכת התרגום הושמטה פיסקה אחת העוסקת בדוגמא ספציפית מתחום צלילת המערות, למעט פיסקה זו מובא כאן המאמר במלואו. עוד חשוב לציין כי כצולל DIR דן פיטר בתכנון דקומפרסיה תוך כדי צלילה, למרות שהדברים תורגמו ומובאים כאן כלשונם, אין לראות בהם המלצת ביצוע למי שלא הוכשר לכך ואינו מכיר חישובים אלו או את התאוריה העומדת בבסיסם . 
"Situational Awareness refers to the degree of accuracy by which one's perception of his current environment mirrors reality"

אחת ההגדרות הטובות שהוצעו למונח מודעות מצב (SA) היא זו " מודעות מצב מתייחסת לדרגת הדיוק שבה תפיסת הפרט את סביבתו בכל רגע נתון, משקפת את המציאות". לטעמי, הגדרה זו מסכמת את המונח בצורה טובה.אנו כצוללים נדרשים להיות מודעים למה שמתרחש סביבנו ולאופן שבו כל התרחשות תשפיע עלינו בכל רגע נתון. ע"מ שנהיה צוללים בטוחים יותר ובני זוג טובים יותר, חשוב שנשאף לשפר את יכולתנו לעשות זאת. הצעד הראשון הוא זה שאתם נוקטים בו בעת קריאת שורות אלו, כלומר ללמוד מעט יותר על מודעות מצב. 

שלוש דרגות של מודעות מצב 
מקורות המידע הטובים ביותר הנוגעים בתחום המודעות ו"ניהול משאבי צוות " Crew resource management" מגיעים מתעשיית התעופה והמתחום הצבאי , שם המודעות המצב חיונית להשרדות. גורמים אלו אחראים גם לחלק גדול מההשקעות למימון מחקרים בתחום. 
מודעות המצב ניתנת לחלוקה לשלושה רבדים: 
רובד ראשון - תפיסת המידע 
רובד שני – הבנה של מצבנו הנתון. 
רובד שלישי - השלחה לגבי סטטוס עתידי 

הבא נבחן את שלושת הרבדים מקרוב ונראה כיצד הם מתייחסים אלינו כצוללים:

רובד ראשון - תפיסת המידע 
השלב הראשון והבסיסי הנו איסוף מידע ורמזים מעצמנו ומסביבתנו. 
על מנת להבין מה הוא המידע אותו אנו אוספים, 

ראשית נבחן את עצמנו: 
• מה הרגשתי הכללית? 
• האם אני בלחץ? 
• האם קר לי ? 
• האם אני עובד קשה? 
• האם אני נמצא בעומס ייתר? 
• האם נשימתי מאומצת? 
• רמת הצטברות גז 2CO ברקמותי? 
• מה רמת שכרון המעמקים בה אני נתון? 
• האם אני סובל מהתכווצויות שרירים? 
• מה רמת ההתיבשות שאני שרוי בה? 
• מה רמת הסוכר בגופי? 

בשלב שני נבחן את ציוד הצלילה 

• האם כל הציוד עובד כמו שצריך? 
• האם כל הפריטים שאינם בשימוש מאובטחים? 
• האם הצנרת מסודרת כפי שהיא אמורה להיות? 
• מה הלחץ במיכלים שלי? 
• מה כיוון ההתקדמות שלנו? 
• מה העומק בו אנו נמצאים? 
• מה השעה? 

 

הצוות ו/או בן הזוג 

• האם כל חברי הצוות מרגישים בנוח? 
• מה קצב צריכת האויר שלהם? 
• האם אלומות הפנסים שלהם נעות באופן רגיל? 
• האם ציודם נראה תקין? 
• האם אני מזהה דליפות אויר אצל מי מהם? 
• האם ציודם נישא כפי שצריך ולא מידלדל? 
• האם יש פנסי גיבוי פועלים? 
• מה המרחק ביני לבינם? 
• האם הם שוחים מהר או לאט יותר ממני? 

 

ולבסוף נבחן את הסביבה: 

• מה טמפרטורת המים? 
• "טרמוקלינות"? 
• זרמים וכיווניהם ? 
• סכנות - רשתות, חבלים וכיו"ב? 
• עצמים חדים / בולטים? 
• היכן נפרס חבל המגלול? 
• מלכודות חבל מגלול? 
• עוצמת התאורה הטבעית? 
• קרקעית בוצית ורחף? 
• הראות? 
• נק' ציון לניווט? 
• מגבלות? 
• החי הימי וסכנות אפשריות? 

אלו דוגמאות מהמידע שעלינו ללקט במהלך הצלילה וכעת נבחן אלו שימושים נוכל לעשות במידע שצברנו. 

 

רובד שני - הבנה של מצבנו הנתון. 
בעזרת המידע שאספנו נוכל להבין את מצבנו הנתון ולדוגמא, לעובדה שכיוון המצפן שלנו הוא צפון אין משמעות רבה כשלעצמה אבל אם נצרף לפיסת מידע זו גם את קצב צריכת האויר שלנו, העומק בו אנו נמצאים, כיוון וקצב ההתקדמות, מיקומנו ביחס לסירת הצוללים ותכנית הדקומפרסיה שעלינו לבצע, נקבל תמונה טובה של מצבנו ונוכל להחליט בצורה מושכלת האם עלינו לחזור לסירה או לעלות לפני המים.
גם בצלילת חדירה לספינה טרופה* או מערה ,לעובדה שלחץ המיכל שלנו עומד על 180bar אין שום משמעות כשלעצמה, אבל אם נדע באיזה מרחק אנו נמצאים מנקודת החדירה, מה היה פרופיל העומקים שעברנו וכמה גז צרכנו עד לנקודה בא אנו נמצאים, נוכל לחשב את הנתונים הבאים: 

• מה קצב השחיה שלנו 
• כמה נוכל עוד להמשיך בצלילה עד לנקודת הסיבוב? 
• כמה גז ידרש לנו ע"מ לצאת בהתחשב בכיוון הזרם, המעברים המוגבלים והסיכונים האחרים שעברנו בדרכנו פנימה. 

איך לזכור דברים? 
למוחנו יש יכות פנטסטית לשכוח כל מה שאינו רלוונטי לנו. צבירה של עוד ועוד אינפורמציה והנסיון לזכור אותה אינם עובדים אלה אם כן לאינפורמציה ישנה משמעות עבורנו. 
בירידה לצלילת דקומפרסיה במים קרים אשים לב לכל "טרמוקלינה" ולעומקים בה פגשתי אותה משום שבמקרה חרום ייתכן שאאלץ לקצר תחנות דקו ע"מ לעלות לשכבת מים חמה יותר מהר ככל האפשר. מעקב אחר עומק וזמן במהלך צלילה יאפשר לי לקבוע מה משך הדקו הנדרש לסיום הצלילה, החשיבה על כך במהלך הצלילה הופכת את הזכירה לקלה יותר משום שלנתונים יש משמעות עבורי. מבדיקת הבוטום טיימר שלי כ 50 פעם במהלך צלילה של שלוש שעות לא אזכור מה היו הקריאות אבל אוכל להגיד לכם בדיוק כמה זמן לקח לי לפרוס את חוט המגלול, מתי הגענו לנקודת החזרה, כמה זמן לקח לנו לחזור על עקבותינו ועל איזה עומק נבסס את תכנית הדקומפרסיה שלנו.נסו להשתמש במידע אשר אתם צוברים במהלך הצלילה לצורך חשיבה על ובניית תמונה של מצבכם בזמן הנתון, פעולה אשר תקל על זכירת המידע הרלוונטי למצב בו אתם נמצאים. 

רובד שלישי – השלכה לגבי סטטוס עתידי 

הרובד השלישי הוא הרובד המתקדם של מודעות מצב. משמעותה של יכולת ההשלכה לגבי סטטוס עתידי היא יכולת חשיבה קדימה ובניית מתארי "מה אם" (what if), קבלת החלטות לגבי דרכי הפעולה העתידית תוך הבנת ההשלכות של כל אחת מאפשרויות הבחירה. 
לדוגמא: אתם צוללים לספינה טרופה במים קרים (מאד) ובסיום זמן התחתית המתוכנן אתם נתקלים בפעמון אותו חיפשתם. ע"מ להחליט אם יש לכם זמן לצלם מספר תמונות שלו עליכם לשקול מספר דברים: 

• לכמה זמן תחתית אזדקק ע"מ לבצע את המשימה? 
• כמה זמן יוסיף ביצוע המשימה לתכנית הדקו שלי? 
• בכמה יתארך זמן השהיה שלי במים? 
• מה היתה טמפרטורת המים באזור חניות הדקו' הרדודות והאם טמפרטורת הגוף שלי תרד לרמה שתגרום לבעייה של off gasing ? 
• האם צפויות בעיות בדרך חזרה לאנך (זרם, ראות, בעיות הסתבכות או סכנות אחרות)? 
• האם יש לנו מספיק גז להשלמת החלק העמוק של הצלילה והאם יש לנו מספיק גז להשלמת תחנות הדקו תוך שמירה על רזרווה למקרה שמשהו בתכנון ישתבש? 
• האם הארכת זמן הצלילה עשוייה ליצור בעייה על פני המים, בסירה, אצל צוללי הבטיחות או קבוצות צוללים אחרות? 

נושא חשוב נוסף הוא היכולת לצפות בעיות מראש. במחקרים שנערכו בקרב טייסים נמצא כי המנוסים שבהם מאתרים ומתמודדים עם תקלות מהר יותר מטייסים בעלי נסיון פחות. הסיבה לכך אינה נעוצה ביכולת עדיפה לסריקת הסביבה (רובד ראשון של מודעות מצב) אלא בעובדה שהם מחפשים ונערכים לבעיות פוטנציאליות בצורה פרו אקטיבית. לצורך המחשה בואו נניח כי אנו צוללים בסביבה המלאה בחוטי דייג. ההגיון מכתיב שנגלה עירנות לגבי מיקומם של חוטי הדיג ומיקומם של הצוללים האחרים בצוות בשל הסבירות הגבוהה שמי מהם עלול להסתבך בחוטים, סביר גם שנגלה עירנות מוגברת לצוללים בעלי פחות נסיון. עוד עלינו לשקלל את האפשרות ששחרור צולל מהסתבכות יערך זמן ולכן נכון יהיה לשקלל אפשרות כזו בתכנון הגזים וקיצור משך הצלילה כך שתוותר לנו רזרווה של אויר למקרה כזה. 

פיתוח ושכלול מודעות מצב 
הצעד הראשון הוא בשימת לב לזמן, עומק וגז, חלקו את הצלילה למקטעים וחישבו על הפרטים החשובים לזכירה על כל אחד מהמקטעים. עם כמה גז התחלנו את הצלילה,כמה זמן ערכה ההעמקה, כמה גז נותר לנו ברגע זה וכמה גז נוכל לצרוך לפני נקודת הסיבוב? 

הצעד השני הוא המודעות לצריכת הגז, מהירות השחיה ורזרוות הגז. לאחר מכן למדו לחשב את תכנית הדקו שלכם או משך את משך זמן הצלילה המותר אם אינכם מבצעים צלילת דקו'. שלבו את פיסות המידע והתבססו על תמונת המצב המלאה שייצרתם לשם ביצוע התאמות ושינויים נדרשים בתכנית הצלילה, תוך כדי ביצועה. 

בשלב הזה הגיע הזמן להקדיש מחשבה גם למצבה והתנהגותה של קבוצת הצוללים שאתם חלק ממנה, לחשוב על ולצפות את הצעד הבא לפני שהוא מתרחש ולתכנן כיצד תסייעו לחבריכם, מה יהיה עליהם לעשות ומתי בתרחישים אפשריים עומס המשימות יהיה גבוה מדי עבורם. חישבו על מקטעי הצלילה הבאים והבעיות העלולות לצוץ בהם. 

סיכום ומסקנות 
מודעות מצב הינה בראש ובראשונה יכולת מנטאלית קוגניטיבית, ככל שתחשבו יותר על מצבים ותגובות בצלילה כך תשכללו את מודעות המצב שלכם, אם תעשו כן תגלו כי במהלך צלילותיכם תהפכו להיות ערניים יותר יותר ובני זוג טובים יותר. 
בהצלחה 
פטר.