כשפיתוחה הופסק עקב בעיות כלכליות אליהן נקלע בשנת 95 התחיל לעבור עם
Passive Variable קיצור של HALCYON PVR-BASC על ה Brownie's Respiratory-Minute-Volume Based Addition Semi Closed
מערכת חצי סגורה פאסיבית עם יכולת פיצוי על עומק הצלילה. לאחר שנתיים הפסיק קארמייקל את שיתוף הפעולה עם קלון והמשיך לבנות את המערכת בעצמו. המערכת עלתה $9800 והיא הוכחה כאחת המערכות הבטוחות ביותר לאחר שצוללי ה WKPP, (קבוצת חוקרי מערכות מפלורידה) ביצעו בעזרתה צלילות לזמן תחתית של 3.5 שעות בעומק ממוצע של 90 מטר כאשר הם צורכים גז בכמות ששווה ל-2 מיכלי אלומיניום 12 ליטר. ההלסיון הייתה למעשה גרסה מודרנית אזרחית ל DC55 של הצי הצרפתי, במקום מערכת מפוחים גליליים, הורכבה בהלסיון מערכת מפוחים מרובעים וההבדל העיקרי היה בכך שנפח המפוח הפנימי השתנה כתלות בעומק כך שבמים רדודים הוא ניקז יותר גז מהמערכת בכדי להפחית את הירידה ברמת החמצן. על מנת לבצע זאת כללה המערכת מנגנון מכני מורכב שהגדיל את מימדיה בצורה ניכרת וזה היה גם חסרונה הגדול שבגינו הצמידו לה צוללי ה WKPP את הכינוי "המקרר". צוללים מה WKPP הקימו את ארגון הצלילה GUE ובמקביל הקימו חברה לייצור ציוד צלילה המיועד לצוללי מערות וצוללים טכנים, הם קראו לחברה HALCYON.
צולל WKPP גרמני, Dr. Reinhard Buchaly שצלל עם המערכת של הלסיון והיה מודע למגבלת הגודל שלה החליט לייצר מערכת חדשה שתכלול את התכונות הבטיחותיות של מערכת חצי סגורה פסיבית (ביחס למערכות אלקטרוניות) אך תהיה קטנה בצורה ניכרת
תמונה 5.17 – ה Halcion RB80
בשנת 2000 הוא הגיע ל WKPP עם אב טיפוס של מערכת חצי סגורה פסיבית קטנה יותר שגודלה היה כשל מיכל 12 ליטר אלומיניום
(מכונה בארה"ב מיכל 80) הוא קרא למערכת RB80 (ראשי התיבות של שמו והגודל של המערכת ). Buchaly הצליח להקטין את המערכת ע"י ביטול מנגנון פיצוי העומק ושימוש במפוחים גלילים, בנוסף הוא תכנן מערכת עם סופח גדול יותר שנתן זמן עבודה של בין 10 ל 12 שעות! ואפשר שימוש ברכיבים שונים שהיו קיימים בהלסיון המקורית. בעזרת מערכת זאת הצליחו ה WKPP לשבור שיאי עולם בצלילות מחקר במערות עם זמני תחתית של 6-12 שעות לעומק ממוצע של 90 מטר.
במקביל הקים Buchaly קבוצת חוקרי מערות בשם EKPP, הקבוצה חקרה באירופה ובעיקר בצרפת מערות שהגישה אליהן הייתה מוגבלת ומורכבת ולכן הוא נאלץ לבצע את הצלילות עם צוות תמיכה מצומצם, הפתרון שלו היה שימוש ב-RB80 כפול בכדי לייצר יתירות במקרה של תקלה במהלך הצלילה.
שיא נוסף ששברה הRB80 הוא במספר ההעתקים, הצלחתה בביצוע צלילות אקסטרים בצד התעקשות היצרן לביצוע ההכשרה עליה דרך ארגון מסמיך יחיד (GUE) ופשטות המבנה המכאני שלה הובילו חברות אירופאיות לייצר העתקים למערכת, חלקם מדויקים וחלקם גרסאות דומות ואף משופרות. בין ההעתקים הקיימים היום , RON , AH, NT1 ,Hyperion ,EDO, SATORI ,Trespresidentes ,NT2 ועוד.
תמונה 5.23 – ה RB 80 בצלילה במפרץ חיפה
ג'ק קאלון שהמציא את הריברידר הראשון של הלסיון המשיך לתכנן ולייצר מערכות עבור יצרנים אחרים, אחת מהם ה K2 הייתה עוד מערכת ממשפחת המערכות החצי סגורות הפסיביות וכמו המערכת הראשונה של הלסיון כללה מנגנון מכני המשנה את יחס ניקוז הגזים ממעגל הנשימה בהתאם לעומק. קאלון הצליח להקטין את המערכת לשליש מגודלה של ההלסיון ואף להוזיל את עלותה ביחס דומה , מנגנון פיצוי העומק המכאני הייחודי של המערכת מסקרן עד היום צוללי ריברידרים רבים אולם המערכת מעולם לא הגיעה לייצור סידרתי.
INSPIRATION
למרות שבעולם פעלו חברות גדולות מאוד עם ניסיון של עשרות ואף מאות שנים בייצור מערכות סגורות (חלקן במימון עצמי וחלקן במימון של מדינות או חברות מסחריות / ממשלתיות) ההצלחה הגדולה בתחום השיווק המסחרי של מערכת סגורה לתחום הצלילה הספורטיבי הגיע דווקא ממקום לא צפוי. אדם פרטי מבריטניה בשם דיויד תומפסון, מדריך טרימיקס של IANTD אשר כמו ביל סטון ביצע צלילות עמוקות הדורשות שימוש במספר רב של מיכלים. בעוד שסטון ביצע צלילות מערה בהן ניתן להניח את המיכלים בדרך פנימה ולאסוף אותם ביציאה, תומפסון היה צולל ספינות טרופות בים הפתוח והוא הבין שאם הוא לא רוצה לסחוב עימו לכל צלילה עמוקה 4-6 מיכלי צלילה הוא צריך להשתמש במערכת סגורה.
תמונה 5.20 – ה A.P. Diving Inspiration
תומפסון שנכן גם בחוש טכני החליט לבנות לעצמו מערכת במימון עצמי במקום לרכוש מערכת מאילו שכבר היו קיימות בשוק באותם ימים. הוא התחיל בפרויקט ה בשנת 1992 ובחלוף שנתיים הבין שעקרון הפעולה של מערכת סגורה אלקטרונית אומנם פשוט אבל לבנות מערכת כזאת בעצמך הוא עניין לא כל כך פשוט. כשהעביר קורס טרימיקס למרטין פרקר, מנכ"ל A.P. VALVE יצרנית ציוד צלילה בריטית הציג בפניו את המערכת שהוא בונה, זמן קצר לאחר מכן לקחה A.P. VALVE על עצמה את הפרויקט ולאחר שלוש וחצי שנים החלה
בייצור סדרתי.
A.P. VALVE למדו מהניסיון של הדרגר דולפין כי בכדי שמערכת תימכר בשוק הצלילה הספורטיבי/טכני נדרשת תמיכה לה של ארגוני הצלילה וה INSPIRATION הייתה המערכת הסגורה האלקטרונית הראשונה שהופק עבורה מערך הדרכה מסודר בשיתוף ארגוני הצלילה הטכנית הגדולים. עם הדחיפה של ארגוני הצלילה ומדריכי הצלילה נמכרו בעולם אלפי מערכות ומשנכנס לשוק האירופאי תקן האיכות (CE) שנדרש לכל מוצר המשווק באירופה, היתה ה Inspiration למערכת הסגורה הראשונה לעמוד בו, עובדה שאפשרה למכור אותה באירופה בצורה מוסדרת. עם מערך שיווק בינלאומי הנתמך ע"י חנויות, ארגוני ומדריכי צלילה הפכה ה Inspiration למערכת הנמכרת ביותר בעולם. ה Inspiration נבדקה ע"י היצרן לעבודה עד לעומק של 160 מטר. משקלה 24 ק"ג , היא כוללת 2 מיכלי 3 ליטר - מיכל חמצן ומיכל מדלל וסופח המאפשר 3 שעות פעולה. המערכת שכוללת תצוגה כפולה, כברה עם השנים שדרוגים שונים ונוספו לה BOV , ADV ועוד. כיום המערכת נמכרת תחת מותג עצמאי A.P. DIVING ונקראת Inspiration Classic.
דגם משופר עם מערכת בקרה מתקדמת יותר בעלת תצוגה ראשית כפולה משופרת הכוללת מחשב צלילה, תצוגה משנית (HUD) כפולה וחיישן אורך חיי סופח הפועל על עיקרון של מדידת טמפ' החומר הסופח לאורך הקניסטר נקרא Inspiration Vision. דגם נוסף של המערכת, ה Evolution, קטן בשליש מה Inspiration, שוקל 5 ק"ג פחות, הוא בעל סופח קטן יותר בעל זמן עבודה של שעתיים ושני מיכלי 2 ליטר. דגם נוסף, ה + Evolution , משלב בין שני המערכות ע"י שימוש בקניסטר סופח בן 3 שעות פעולה.
VR Technology
קווין גור שהיה מעורב בפיתוח מערכת הבקרה של ה 4-Mk של ביל סטון, עבד בסוף שנות ה-80 בחברה שיצרה יחידת בקרה משודרגת למערכות הסגורות של הצי האמריקאי ה 15-Mk כמהנדס מחשוב ובקרה, מטרת החברה הייתה לנסות ולייצר מערכת דומה עבור השוק האזרחי, צוללי מחקר וצוללים טכנים. קווין הצולל הפך לצולל הניסוי של המערכות ולמרות שהניסויים לא צלחו במיוחד הוא התאהב במערכות הנשימה הסגורות. אהבתו למערכות סגורות הובילה אותו להיכנס לתחום הצלילה הטכנית ולצלול עם מערכות שונות ובניהן האטלנטיס של Dräger, ה Inspiration ומערכות צבאיות שונות. בין השאר הקים קווין את השלוחה הבריטית של IANTD ובמקביל את חברת Delta P בה תכנן וייצר מחשבי צלילה לביצוע צלילות דקומפרסיה בשימוש עם טרימיקס. מחשבי ה VR שפיתח היו מחשבי הצלילה הטכניים הנמכרים ביותר בתחילת שנות ה 2000 .
תמונה 5.21 – ה Ouroboros ״בוריס״
עם ההצלחה הרבה בתחום מחשבי הטרימיקס ופרויקט גדול לביצוע צלילות רוויה על שבר הספינה של הבריטניק בשנת 2003, החליט קווין גור להפסיק לעסוק בתחום הדרכת הצלילה ולהתמקד בייצור מערכת סגורה שתתן מענה לחסרונות שהוא מצא במערכות בהן השתמש עד כה ובמקביל תכיל את כל היתרונות של המערכות שהכיר. המימון לפרויקט צלילת הרוויה לבריטניק לא הגיע וגם המערכות לא הגיעו לבשלות הנדרשת. חברי המשלחת של הפרוייקט אשר לא יצא לפועל חברו לקווין בתור צוללי ניסוי וסייעו לו רבות להגיע לגרסה הסופית. בשנת 2005 לאחר שש שנות פיתוח וארבע גרסאות שנכשלו בבדיקות, ייוצר ה Ouroboros מערכת סגורה אלקטרונית בעלת מחשב עם
פנל תצוגה ראשי דרכו מפעילים ועוקבים אחר המערכת, HUD ותצוגה משנית המציגה את קריאות 3 חיישני החמצן. המערכת תוכננה כך שגם מקרה כשל באחת או כל התצוגות האלקטרוניות ניתן יהיה להמשיך ולצלול עימה תוך שמירה על רמת החמצן. היא כוללת גם תצוגה בגב המערכת המיועדת עבור שאר חברי קבוצת הצלילה. הOuroboros נחשבת היום למערכת הספורטיבית הטובה ביותר בשוק, היא מיוצרת לפי מפרט צבאי, מיועדת לצלילות עמוקות מ 100 מטרים בלתנאים קשים ומאתגרים ומחירה בהתאם, כ 10,500 ליש"ט.
תמונה 5.22 – Sentinel Expedition
קווין גור הבין שה Ouroboros היא מערכת המתאימה רק לצוללים המבצעים צלילות אקסטרים עמוקות מאוד והחליט לייצר מערכת פשוטה וזולה יותר (כ-6000 ליש"ט), מערכת שיועדה לביצוע צלילות טכנית של עד כ-100 מטרים. בשנת 2007, השיקו VR TECHNOLOGY מערכת חדשה, ה Sentinel ובשנת 2009 הושקה ה Expedition Sentinel, גרסה משופרת שלה שניתן למצוא בה תכונות שקיימות ב Ouroboros , בין השיפורים הבולטים , סיבים אופטיים המעבירים את כלל הנתונים והחיוויים השונים בין המשדרים/חיישנים למחשב ולתצוגות ובנוסף רכיב חדשני וייחודי – חיישן CO2.
בתערוכת DEMA 2010 בלאס-ווגאס הציגו VR TECHNOLOGY אב טיפוס של עוד מערכת חדשה וחדשנית לצולל הספורטיבי, מערכת היברידית המיועדת לצלילות ניטרוקס של עד 40 מטר. המערכת אינה מערכת סגורה ואינה מערכת חצי סגורה כי אם שילוב בין השתיים, היא כוללת חיישני לחץ הבודקים אם נפח הגז במעגל הנשימה מספיק לנשימה , במידה ולא המערכת תוסיף ניטרוקס למעגל הנשימה, במידה והלחץ יהיה גדול מידי , המערכת תנקז גז ממעגל הנשימה.
תמונה 5.19 – ה Discovery MK6
POSEIDON MK6
בשנת 2005 חבר סטון ליצרן ציוד הצלילה הסקנדינבי POSEIDON ויחדיו הם יצרו את
ה Mk-6 Discovery המערכת הסגורה האלקטרונית הראשונה לצלילה ספורטיבית. המערכת הושקה ב 2008 ונחשבה לפורצת דרך בתחום המערכות הסגורות האלקטרוניות. צוות המהנדסים המנוסה של סטון עיצב לא מעט מאפיינים ייחודיים במטרה להפוך אותה לידידותית למשתמש ובטוחה לצולל הספורטיבי. בעוד שאר המערכות האלקטרוניות עד אז כללו מנגנוני בקרה לוגית "הרוב קובע" שבהם מתבצע מעקב אחר נתונים מ 3 חיישני חמצן והשוואת הנתונים של השלושה בכדי לבדוק את אמינות החיישנים לפני שימוש בנתון החמצן, מנגנון הבקרה של ה Discovery
MK6 כולל 2 חיישני חמצן בלבד ועובד בצורה שונה. בזמן שהוא משתמש בנתון של חיישן אחד הוא בודק את החיישן השני ע"י הזרמת חמצן ואוויר אל החיישן והשוואת הקריאות ביחס לגז שהוזרם אליו. המנגנון בודק את החיישנים לסירוגין כל 5 שניות. חידוש נוסף במערכת היא פיית נשימה משולבת עם BOV ו ADV ביחידה אחת הכוללת גם מערכת ניטור מצב פיה (האם הפיה במצב OC או CC). ב Discovery נעשה שימוש ברעיונות שונים שנוסו בהצלחה בעבר כמו מארז חומר סופח מוכן מראש, HUD עם רטט ומערכת התראה על גב המכשיר המיועדת להשגת תשומת לב של שאר הצוללים בקבוצה
פרק 5.1 מתוך הספר ״מערכות נשימה סגורות״ בהוצאת
ההתאחדות הישראלית לצלילה
חיבר שלומי פלניצקי עריכה דן אשכנזי
חלק שני (מתוך שלושה)
ההסטוריה של מע׳ הנשימה הסגורות
פרק 5.1 מתוך הספר מערכות נשימה סגורות (חלק שני)
חיבר שלומי פלניצקי עריכה דן אשכנזי,
המלחמה הקרה שניהלו ארה"ב וברית המועצות בין שנות החמישים לשנות השבעים של המאה העשרים גרמה בנוסף לצבירת ארסנל נשק קונבנציונאלי ולא קונבנציונלי, לתחרות נוספת בין שתי המעצמות, ״המרוץ לחלל״. בין ההישגים הקשורים למחקר החלל היו טכנולוגיות מתקדמות שונות לשימושים ימיים. לדוגמא הרוכסן האטום המשמש לחליפות יבשות שהומצא במקור עבור חליפות חלל, מערכות פניאומאטיות ללחץ גבוה ולחץ נמוך, מערכות בקרה אלקטרוניות ועוד. רכיבים מעניינים נוספים אשר פותחו בקונטקסט זה היו סופחי CO2 מתקדמים וסנסורי חמצן קטנים ויעילים.
תמונה 5.12 – ה Mk-15 של BMI מערכות לשימוש צבאי שיוצרו גם בגרסאות
לצלילה ספורטיבית.
ההתקדמות הטכנולוגית בארה"ב השפיעה גם על תחום הצלילה ומערכות הצלילה הסגורות. במימון של הממשל האמריקאי וחברות הנפט פותחה בשנת 1970 ה CCR1000 ע"י חברת BioMarin, בהמשך יוצרה המערכת בגרסאות צבאיות שמוכרות כ-Mk15.5 , Mk15 וגרסה ללא חתימה מגנטית ה-Mk16 עבור הצי האמריקאי. ה CCR1000 תוכננה לשימוש בעומק של 1000 רגל (כ 300 מטר) ולזמני תחתית של עד 6 שעות. עלות הגזים בצלילת רוויה ל 300 מטר הגיעה ל יותר מ-3700$ לשעה ועולם הצלילה המסחרית חיפש מערכת שתוזיל עבורו את העלויות הגבוהות של צלילות אלו. פיתוחים נוספים עבור חברות הצלילה המסחרית שדרגו את המערכת לביצוע צלילות רוויה לעומקים של 2000 רגל.
מערכות סגורות וצלילה ספורטיבית
הקמת הארגונים להכשרה בשימוש בניטרוקס בצלילה ספורטיבית בתחילת שנות ה- 90 פתחה את השוק לשימוש בגזים מועשרים בחמצן ובחמצן טהור בצלילה ספורטיבית וכן למערכות נשימה סגורות המחייבות שימוש בחמצן או באוויר מועשר בחמצן (ניטרוקס) להפעלתן. ההתפתחות הטכנולוגית והתפתחות תרבות הפנאי הובילה יצרני ציוד צלילה שונים לנסות ולייצר מערכות צלילה סגורות לשוק הצלילה האזרחי הספורטיבי והטכני.
מסתבר שעד כה ובניגוד לציפיות, המערכות המוצלחות ביותר והנמכרות ביותר לא יוצרו ע"י יצרנים וותיקים עם ניסיון בייצור מערכות צבאיות ו/או ציוד צלילה אלה דווקא ע"י יצרנים חסרי ניסיון, בעיקר מדריכי צלילה עם רקע הנדסי. לא מעט יצרנים ניסו את כוחם בשוק זה ללא הצלחה, חברת Cochran חברה למיטב מהנדסי המערכות הסגורות תוך הבטחה שבשנת 98 ישיקו את המערכת שלהם אך ייצור המערכת הופסק בשלב האב טיפוס וכך גם חברת Oceanic השקיעה מיליוני דולרים בפיתוח מערכות שמעולם לא נמכרו. Bio Marine שיצרו בשנות ה 70 את ה CCR1000 ואת הגרסאות הצבאיות שלו ה Mk-15 ו Mk-16, ניסתה את כוחה בייצור מערכות לשוק האזרחי עם ה BMR500 , כ 50 מערכות בלבד נמכרו בעולם. חברת AURA הציגה ב DEMA97 את ה CCR2000 מערכת מודולארית ורעיון שבו הצולל ירכוש רק את מעגל הנשימה כאשר גוף המערכת עם המיכלים והסופח ימתינו לו להשכרה במועדון באתרי נופש מרכזיים בעולם אך המערכת מעולם לא נמכרה בצורה מסחרית. אלו הם רק חלק קטן מהיצרנים והמערכות שלא הצליחו להגיע לבשלות ו/או לייצור סידרתי. ההצלחה הגדולה של המערכות הסגורות לשימוש בצלילה ספורטיבית וטכנית הגיעה בתחילת שנות ה 2000, כאשר עולם הצלילה הטכנית התפתח וצוללים טכנים רבים הבינו כי בכדי לבצע צלילות עמוקות וארוכות במיוחד בבטיחות יש צורך במערכות סגורות אלקטרוניות. על הביקוש המתהווה ענו מערכות כמו ה Inspiration , ה Megalodon, ה OPTIMA של Dive Rite , ה KISS ועוד. לקראת 2010 החלו ארגוני הצלילה הספורטיביים להתעניין במערכות סגורות לצלילות ללא דקומפרסיה, כיוון שמדובר על שוק גדול פי כמה מונים משוק הצלילה הטכנית, הסיטו יצרנים רבים את משאביהם מייצור מערכות לצלילה טכנית לייצור מערכות לצלילה ספורטיבית, מערכות המיועדות לעומק מרבי של 40 מטר ולזמני תחתית קצרים וכאלו שהנדסת האנוש שלהם צריכה להיות פשוטה וידידותית. בשורות הבאות נסקור חלק מהמערכות והיצרנים שהובילו את תחום המערכות הסגורות לצלילה ספורטיבית וטכנית ב 30 השנים האחרונות .
תמונה 5.13 Dräger Dolphin
תמונה 5.14 – ה Dräger Ray
Dräger Dolphin
בשנת 1994 השיקה חברת Dräger מערכת חצי סגורה אקטיבית שיועדה לפלח השוק האזרחי - הדרגר אטלנטיס. המערכת שיצורה הסדרתי החל בשנת 1995 הוצעה למכירה ב $7500, מחיר שלא היה סביר לצולל הספורטיבי המצוי. שיתוף פעולה עם ענקית יצרני מחשבי הצלילה UWATEC האמריקאית ביוזמת המנכ"ל החדש שלה ברט גיליאן, הולידה בשנת 1996 מערכת משופרת, האטלנטיס 1. המחיר ירד ל $3800 , גיליאן הפיק יחד עם ארגון הצלילה TDI מערך הדרכה מסודר שכלל 3 ימי הכשרה על המערכת במחיר של כ-$350 ובתוך שנה וחצי נמכרו מעל 2000 מערכות . היצרן הגרמני שלא ידע להתמודד עם שוק גדול כל כך התקשה לספק אחריות וחלקי חילוף למערכות ובשנת 98 פרשה UWATEC מהשותפות. באותה שנה השיקה Dräger את הדגם החדש של המערכת הדרגר דולפין, דגם אשר כלל שיפורים קטנים במחיר של $3000 , $800 זול יותר מהאטלנטיס. השיווק בארה"ב הופקד בידי משווק המוצרים הרפואיים המקומי של דרגר וללא המוטיבציה של משווקים מתחום הצלילה. במקביל השיקה UWATEC ב DEMA98 מחשב חמצן אינטגראלי למערכות סגורות , המחשב כלל יחידה עם סנסור חמצן שמותקנת על צינור הנשימה של המערכת ומשדר בצורה אלחוטית את נתוני רמת החמצן למחשב צלילה ידני.
בשנת 2000 השיקה Dräger מערכת חצי סגורה ספורטיבית חדשה ה Ray
Dräger , מערכת שתוכננה לעבוד עם ניטרוקס 50% ( כאשר יש אופציה להסבה לשימוש ב 32%, 40% ניטרוקס ו 100% חמצן ), למערכת סופח קומפקטי המאפשר 70 דקות צלילה בלבד.בניגוד לאטלנטיס/דולפין עם המארז הקשיח שהכיל את הריאות המלאכותיות מאחור, ל Ray היה מארז רך מבד וריאות מלפנים. המערכת הקומפקטית הזאת תוכננה להיות הדבר הבא עם תג מחיר נמוך יותר אך מעולם לא הצליחה להימכר בכמות מסחרית כפי שתוכנן בעיקר בשל מגבלת זמן התחתית והעומק המרבי.
PRISM
בשנת 1992 ,הקים Peter Ready מהנדס לשעבר בצי הבריטי, חברה בשם Carmellan שהתמקדה בפיתוח של מערכת חצי סגורה וייעוץ לחברה בריטית אחרת Prism Life Support System Research . לאחר שניכשל בנסיון לייצר מערכת סגורה עבור חברת Cochran הוא ניסה גישה שונה לשוק הריברידרים ופתח חברה להכשרה ותמיכה בצוללי מחקר באיי קיימן, החברה סיפקה שירותי הדרכה והשכרה של מערכות כמו ה PRISM TOPAZ וכן של מערכת חדשה שפיתח ה Mk-16 וה Mk-15 מערכת סגורה אלקטרונית.
תמונה 5.15 – ה Prism Hollis
בהמשך הקים חברה נוספת Steam Machine שמטרתה הייתה לפתח את ה PRISM TOPAZ ולמכור את המערכות האלה לצי האמריקאי ולשוק האזרחי. המערכת עברה בהצלחה בדיקות של הצי האמריקאי ובין יתרונותיה ניתן למנות את תצוגת לחץ חלקי חמצן האנלוגית שלא מצריכה מקור חשמל ומאמץ נשימה נמוך. Ready לא הצליח לשווק את המערכת בייצור מסחרי עד אשר בשנת 2007 הוקמה חברת Hollis, בנו של Bob Hollis הבעלים של חברת Oceanic הקים חברה שהתמקדה בייצור ציוד לתחום הצלילה הטכנית והחלה לשווק גרסה משופרת של ה PRISM TOPAZ ה-PRISM2.
הרומן של חברת Oceanic עם מערכות נשימה סגורות התחיל בראשית שנות ה-90 אז השקיעה כ 2 מליון דולר במחקר ופיתוח, התוצר - שני אבי טיפוס של ה Oceanic Phibian , את ה CCS50 מערכת ניטרוקס לצולל הספורטיבי וה CCS100 מערכת מקצועית לצלילה עם דגמים לצלילה מסחרית, צלילה צבאית וצלילה טכנית. בשנת 95 הפסיקה Oceanic את פרויקט פיתוח הריברידרים שלה לאחר מלחמה משפטית ארוכה בנוגע לבעלות על פטנטים שיושמו במערכת.
עם ההתעוררות המחודשת במערכות סגורות לצלילה טכנית וצלילה ספורטיבית בתחילת שנות ה-2000 נפוצו שמועות על כך שOceanic יחדשו את פרויקט ה Phibian אך לא ברור היה האם הם יסתפקו ב PRISM2, יחדשו את פרויקט ה Phibian או ייצרו מערכת חדשה לחלוטין.
CIS LUNAR2
איור 5.18 – ה MK5 של Cis Lunar
משנת 1984 ועד שנת 1999 פיתח מהנדס בשם ביל סטון , (צולל מערות הרפתקן) סדרה של מערכות סגורות שונות לביצוע צלילות מערה ארוכות ועמוקות במקסיקו, צלילות שלביצוען נדרשו מעל 70 מיכלי צלילה , בחברה שהקים -Cis Lunar הוא פיתח בשנת 87 את ה 1-Cis-Lunar Mk בעזרתה ביצע סטון צלילה בת 24 שעות רצופות. בהמשך הם פיתחו את ה 2-Mk-3 , Mk וה 4-Mk כשהרעיון המרכזי מאחורי מערכות אלו היה בתשובה לצורך בזמני תחתית ארוכים וביתירות כיוון שהן תוכננו להוביל צולל אל עומק המערות למקומות בהן לא ביקר אדם מעולם. ה 4-Mk שקלה כ 50 ק"ג והייתה בעצם שני ריברידרים באריזה אחת, בעייתה המרכזית הייתה כמובן הגודל והגרר שהיא מייצרת בצלילה. אנשים שראו את המערכת אמרו שזה נראה כמו לצלול עם חיפושית פולקסווגן על הגב. סדרה של אירועי מוות הצלילה עם המערכת הובילו לביקורת על שיטת חשיבתו של סטון וזה החל לייצר את המערכת הבאה שלו, ה 5-Cis-Lunar Mk .מערכת זו הייתה קטנה יותר, שקלה רק 40 ק"ג, עלתה $15,000 והיא נחשבת עד היום לאחת המערכות הסגורות הטובות ביותר שיוצרו אי פעם. מחירה הגבוה ונפילת הבורסה בתחילת שנות ה 2000 הובילו את סטון לפשיטת רגל והפסקת ייצור ריברידרים. מאוחר יותר ב 2005 חבר סטון ל חברת Poseidon והשתתף בפיתוח ה MK-6.
HALCYON
מעטים מכירים את ההיסטוריה של יצרנית הציוד הטכני והריברידרים Halcyon.
הכול התחיל מחברה בשם Brownie's Third Lung מדרום פלורידה, זו ייצרה מערכת צלילה שכללה מדחס קטן הנישא על מצוף
וממנו יצאו צינורות נשימה ארוכים לווסתים עבור צוללים. ("נרגילה") רוברט קארמייקל הבעלים, החליט לייצר ריברידר ולצורך כך הזמין את ג'ק קאלון לסייע לו.
קאלון היה מהנדס בעל שם עולמי בתכנון מערכות סגורות הוא היה מעורב בין השאר כבר בשנות ה-60 בתכנון של ה 3-FGT של Dräger ובשנים 93-94 בתכנון ה 4-SCR של BMD מערכת שתוכננה כמערכת מילוט לצלילה מסחרית ושווקה ללא הצלחה בשוק הצלילה הספורטיבית – 25 מערכות כאלה יוצרו. לאחר מכן הקים קאלון חברה משלו בשם The Rebreather Company) RBC) ופיתח אב טיפוס של מערכת חצי סגורה בשם Odyssey.
תמונה 5.16 – Halcion PVR-BASC ״המקרר״