R. Smg. Scire'

במחצית השניה של 1956 במהלך סיור של המשחתות יפו ואילת במבואות נמל חיפה מזהה הסונאר שעל גבי המשחתת ״יפו״ (בפיקודו של יוחי בן נון) צוללת טבועה.

בשלישי לדצמבר 1956 מגיעות האח״י נגה ק-22 וסירת מנוע שעליה ארבעה מלוחמי שייטת 13, הרצל לבון ז״ל, עמי עמיר ז״ל, שלמה יפה ז״ל וצביקה רוטשטיין יבדל״א, לנקודה. ככל הידוע היום יהיו אלו הראשונים לצלול אליה מאז טיבועה. בשעה 11:00 באותו היום (כך לפי יומן הצלילות של צבי רוטשטין) ירדו השלושה למים וביצעו באתר צלילה בת 45 דקות. בתחילת שנות השישים ולאחר פניות לצי האיטלקי, ניסתה חברה איטלקית בשם Perrota Di Savona לבצע חילוץ של שרידי הלוחמים, ניסיונות החדירה לא צלחו ולאחר פרוק חלקים ממנה ושליחתם לאיטליה הופסקו כשהחברה נקלעה לפשיטת רגל. נסיונות נוספים של הצי האיטלקי באותה התקופה הופסקו גם הם בשל חשש מפצצות עומק ומצב פצצות הטורפדו במשגרי החרטום של הצוללת. בספטמבר 1984 ביצע הצי האילקי נסיון חילוץ מוצלח יותר מעל גבי הספינה Anteo חלקי הגופות חולצו ונקברו בבית עלמין בבארי, בסיומו נאטמה ה Scire והוכרזה כאתר קבורה ימי. צוללנים אזרחים ״גילו״ את הצוללת רק 27 שנים מאוחר יותר, באפריל 1983 ועל כך בסרטון בסוף המאמר.

הצוללת 'Scire היא ללא ספק המוכרת (לפחות בשמה) מבין הספינות הטבועות לאורך חופי ישראל. מעללי הצוללת ואנשי צוותה (לוחמי השייטת האיטלקית העשירית) במלחמת העולם השניה מוכרים פחות. מסמכי מודיעין בריטיים שנחשפו בשנים האחרונות על ידי פאביו רוברטי ומחקרם המשותף של גלילי, רוברטי ואחרים שפך אור חדש על טיבועה על ידי הבריטים בפתח נמל חיפה וכרך אותו ב״סיפור הגדול״ של מלחמת העולם השניה, פיצוח מע׳ הצופן הגרמנית ה״אניגמה״ או ULTRA כפי שכונה הפרוייקט בפי הבריטים

הזירה המזרחית של הים התיכון הייתה משנית בחשיבותה במהלך המלחמה. העימותים המשמעותיים בין הצי הבריטי לבין כוח הבנוי בעיקרו מהצי האיטלקי, התחוללו סביב השליטה הבריטית באי מלטה (בשנים 1940 - 1942) מחד וקוי האספקה של האיטלקים (מאוחר יותר צבאו של רומל) לצפון אפריקה מאידח. על רקע זה הצליחה השייטת איטלקית העשירית (כמעט בכוחות עצמה) להעניק לאיטלקים ייתרון בזירת הים התיכון במהלך השנים הראשונות של המלחמה.

ה״שירה״ תחת פיקודו של הנסיך ואלריו בורגזה שימשה את אותה השייטת להובלת אמצעים ולהחדרת צוללנים מצויידים במוקשי עלוקה, חזירים או סירות נפץ לנמלי גיברלטר ואלכסנדריה, במטרה לפגוע לשתק או להטביע ספינות מערכה בריטיות וספינות אספקה וסוחר. לאחר טיבוע ה״ואליאנט״ וה ״קווין אליזבט׳״ צוטט רוה״מ הבריטי וינסון צ׳רציל אומר ״שישה איטלקים בחליפות צלילה די מוזרות ובעזרת אמצעים שעלותם מגוחכת הטו את כף המערכה בים התיכון לטובת מעצמות הציר״.

השירה טובעה ע״י הבריטים באוגוסט 1942 במהלך משימתה השישית. על הכוונת היה נמל חיפה אותו התכוונו לוחמי השייטת העשירית לתקוף. בבוקר של ה-10 באוגוסט מגלים הבריטים סימנים לנוכחותה של הצוללת באזור כ-30 ק״מ מחופי חיפה. אחת מספינות הקרב ה, Islay HMS, מגלה את השירה בתנועה לכיוון נקודת השיגור של החזירים. ה.Islay HMS משחררת מטען ראשון של פצצות עומק שפוגע מיד ב"שירה". פגועה מהדף הפצצות עולה הצוללת האיטלקית אל פני הים ומחמשת מיד את טורפדו הגחון שלה, אך אינה מספיקה לבצע את תמרון ההתקפה. מטח ארטילרי מסוללות החוף בסטלה מאריס פוגע בה פגיעה קטלנית והיא מתחילה לשקוע לאיטה ומתיישבת לבסוף חסרת חיים על הקרקע החולית מול הנמל בעומק 32 מטרים. בתוך הצוללת מתכוננים אנשי הצוות לנטוש את ספינתם. 35 אנשי הצוות פונים אל יציאת הגחון ומציפים את תא הפליטה בכדי לאזן לחצים לפני פתיחת הפתח החיצוני. אולם רגעים מספר לפני שהראשון מבניהם מספיק לחלץ את עצמו סדרה שניה של פצצות עומק מכה בגוף הצוללת, הפעם פוגעת בה ישירות, קורעת את גוף הפלדה וגורמת למותם המיידי של כל אנשי הצוות. מאז שוכבת הצוללת שירה על קרקעית הים במקום בו שקעה -כ 11 ק״מ מנמל חיפה ובעומק 32 מטרים.

פרשיית הבוצה

על הניסיון של דייגי האזור לכסות את הצוללת ב״בוצה״ משפך הקישון ומניעתו.

2002 אימון בהרמת הצוללת

במסגרת תרגיל משותף לח״י ולצי האמריקאי מנסים האמריקאים להעלות את ה Scire בעזרת שרשאות (אותן ניתן לפגוש עד היום בצלילה אליה) וגרמו לנזק נוסף לגוף הצוללת. ח״י התנער לגמרי מהתקרית והאמריקאים אחרי הכחשות נאלצו בסופו של דבר להודות בקיום האימון והתנצלו בפני הצי האיטלקי.

מקורות :