״בניית מודל לצלילה היא יותר מעשה אמנות מאשר מדע״
Bruce Wienke
מאגר המידע
ה SLC- Silluro a lenta corsa
טורפדו איטי או כפי שכונה "החזיר" היה נשק התקיפה המפורסם ביותר של הצי האיטלקי במלחמת העולם השנייה. אב הטיפוס הושלם ב 1936 והדגמים שיוצרו אחריו עשו שימוש במנוע חשמלי אשר שופר בהדרגה מ 1 כ"ס ל 1.6 כ"ס (ראה פרט טכני) סוללות החזיר סיפקו 150 אמפ'. החזיר צוייד במצפן מגנטי עקב הקושי במיזעור מע' ניווט מבוססות ג'יירוסקופ וגם זה זה שופר במהלך הזמן ע"מ לבודדו מהפרעות מגנטיות סביבתיות. בין הייתר צוייד החיזר גם במע' זיבורית ומיכלי אויר דחוס אשר אפשרו תנועה מתחת למים ממש כמו צוללת. החזיר הופעל ע"י שני צוללים תחילה בשיוט מעל לפני הים עד למרחק בטוח מהמטרה ואז בצלילה איטית מתחת לפני המים אל המטרה , לרוב ס, פינות אויב העוגנות בנמל, עם הגיעם למטרה היו הצוללים מפרקים את ראש הנפץ מהטורפדו, תולים אותו תחת גוף ספינת האויב , מפעילים אותו ומסתלקים כלעומת שבאו.
Auto Respiratore ad Ossigeno A.R.O
על מנת למנוע את גילוי ע"י האויב עשו המפעילים שמוש במערכת נשימה סגורה אשר פותחה ע"י חברת "פירלי". ( ה ARO). שימוש בחמצן במקום אויר דחוס נועד למנוע את סכנת הדקו' ולחסוך בדקומפרסיה ארוכה בתום הצלילה. היום אנו יודעים כי נשימה של חמצן בלחץ גבוה עלולה לגרום להרעלת חמצן, אך למרות שצוללי הצי עשו בה שימוש בעומקים שבין 15 ל 30 מטר, לא נרשמו מקרים כאלו במהלך האימונים והשימוש במערכת ה ARO . לאומת זאת כן ידוע על תופעות האופיניות להרעלת Co כיום מערכים כי הסיבה אכן הייתה הצטברות של רמות Co גבוהות בלופ אשר (בין היתר) הפחיתו את לחצו החלקי של החמצן.
סירות נפיצות (ב-10) "Barchini " M.T.M
ה MTM התפתחו מסירות התקיפה המהירות אשר תוכננו בשנת 1936 ה M.A וה M.T.M סירות תקיפה מוטסות רק שתיים מהן נבנו במספנות Biglietto Varezze אותה מספנה סיפקה בין השנים – 39 38 את סידרת ..ה M.T בסה"כ נבנו 18 סירות מסוג זה מתוכן 12 גדולות יותר אשר צויידו במנוע 95 ס" כ . בין השנים 42 – 1940 יוצרו 50 סירות מסוג M.T.M ובין השנים M.T.R 43 – 1942 ו M.T.R.M מתוך 20 סירות רק אחת הוכנסה לשרות הצי של הרפובליקה האיטלקית החדשה. ה M.T.M הייתה סירה הנהוגה בידי מפעיל בודד אשר היה מכוון אותה אל המטרה וקופץ ממנה כ 100 מטרים לפני נק' הפגיעה.עם הפגיעה במטרה הופעלו מס' מטענים קטנים אשר תפקידם היה להטביע את הסירה עצמה ובעומק 8מ' התפוצץ המטען העיקרי זאת ע"מ למקסם את אפקט הדף. סירות אלו תוכננו ע"י קפטן גואידו קטנאו ( " Guido Cataneo ) וכונו בשם Barchini או "סירות קטנות"
בתום המלחמה, רכשה ישראל 12 סירות מסוג זה ובאוגוסט 1948 עם הגעתן לארץ הן הוכנסו לשירות פעיל בחיל הים. ב 22 לאוקטובר 1948 טיבע החיל שתי אוניות מצריות מול חוף עזה אחת מהן אניית הדגל של הצי המצרי "האמיר פארוק" והשניה שולת מוקשים. על הכשרת הצוללים הישראלים היה אחראי קצין איטלקי מהשייטת העשירית הקלה בשם “Fiorenzo Capriotti”. אם לשפוט ע"פ הפרטים המופיעים באתר "מורשת חיל הים" מדובר בדגם מתקדם של הסירות הקטנות MTM אשר נשא מטען נפץ במשקל של 500 " ק ג ופיתח מהירות של 40 קשר ע"פ עדות אחרת וככל הנראה מהימנה יותר של זלמן אברמוב, מהירותן המירבית של הסירות שהשתתפו בטיבוע היה 30 קשרים וגודל המטען 300 ק״ג. (כינויין בח"י היה ב 10) ספינות אלו ייוצרו ככל הנראה במספנה שבבעלותו של אותו Guido Cataneo אשר נחשב באיטליה לגאון בתכנון כלי שיט והיה אחראי על פיתוחן .
יהודה (פרא) בן צור האחראי על המחקר באתר הפלי״מ (ואיש פל״ימ בעצמו) עוסק בהרחבה ב רכש ״סירות המחץ״, במאמר שפרסם ועל פיו הצטייד ח״י בכ 42 סירות נפץ. חלק מהן אף יוצרו בארץ. רכש הסירות והוא הווה רק נדבך אחד בקשר מתמשך בין חיל הים הישראלי לצי וליצרנים איטלקים וע״פ פרסומים שונים גם ה״חזיר״ האיטלקי מצא דרך לשורות חיל הים הישראלי. חזיר כזה אף הוצב במוזיאון ח״י בחיפה.
* שני דגמים של הסירה יוצרו ע"י האיטלקים ה MTM ואחריה ה MTR , סירה בעלת נתונים דומים אך במידות קטנות יותר לצורך התאמתה לנשיאה במיכלי האכסון אשר שימשו את השייטת העשירית .
מקורות עקריים:
http://en.wikipedia.org/wiki/Decima_Flottiglia_MAS
http://www.palyam.org/IDF_Navy/Sirot_Mahatz
ראה גם הרחבות על רכש הסירות וטיבוע האמיר פארוק :
השייטת העשירית Xa Flottila MAS
עריכה מתוך מקורות מידע ברשת דן אשכנזי פורסם לראשונה
ב www.h2o.org.il ב 05/20/2008
"Six Italians, dressed in rather unusual diving suits and equipped with materials of laughably little cost, have swung the military balance of power in the Mediterranean in favor of the Axis...".
Sir Winston Churchill, on the sinking of HMS Valiant and HMS Queen Elizabeth by Italian Combat Divers.
רקע היסטורי
בשלהי מלחמת העולם הראשונה הטביעו שני קציני צי צעירים, רפאלה רוזאטיו רפאלה פאולוצ'י ( Rossetti ו Paolucci ) את ספינת הקרב האוסטרית dreadnought-class) Viribus Unitis) בנמל "פולה " שני הקצינים אשר נשבו בתום ההתקפה ושוחררו ימים ספורים לאחר מכן עם כניסת הפסקת האש לתוקף, עשו שימוש במתקן אשר כונה “mignatta" והיה למעשה טורפדו מוסב. המתקן הונח מתחת לספינה והפעל ע"י מרעום השהיה. עם תום המלחמה נזנח המשך הפיתוח של המתקן עד אשר שני קצינים אחרים, אליוס טוסקי וטסאו טסאי ( Elios Toschi ו Teseo Tesei ) המוצבים בלה ספציה מחליטים להמשיך ולפתח את המתקן המקורי. איטליה שקועה בשפל כלכלי בתום המלחמה והפיתוח מתנהל באיטיות וללא תקציבים עד שנת 1935. על רקע פלישתה של איטליה לאתיופיה והמתיחות הגוברת עם אנגליה מתעורר שוב העניין בנשקים מסוג זה ופיקוד הצי מאשר לשניים תקציב פיתוח. בעקבות הדגמה של הכלי אשר עורכים "טוסקי" " וטסאי" בפני אדמירל "פלניולה" (Falangola ) מוצבים השניים ביחידה סודית הממוקמת בסמוך לעיר "ויארגיו' " בטוסקנה .
בשנת 1935 מתמנה פאולו אלואיזי ( .C.F. Paolo Aloisi) כמפקד היחידה והשניים הופכים להיות האחראים על פיתוח האמצעי ואימון היח' La Flotilla MAS הצוללת 1H "וקטור" מסופחת גם היא ליח' ומשמשת כפלטפורמת הובלה ושיגור. במקביל עורך הצי ניסויים בציוד צלילה חדשני (ה ARO) בבסיס "לה ספציה" היחידה עוסקת בטכניקות שונות של יציאת הלוחמים מצוללת הנמצאת מתחת לפני המים והובלת האמצעי למטרה (אחת מהשיטות שנבחנו הייתה הליכה של הצוללים על קרקעית הים כשהם נושאים את אמצעי הלחימה על גבם.) עם השלמת הפיתוח הוזמנו החזירים (SLC)הראשונים ממספנות "סן בנדטו" (San Benedetto) ושימשו לאימון לוחמי היחידה. את הכינוי "חזיר" רכשו ה SLC לאחר ש"טסאו טסאי" הורה לאחד המפעילים "להדביק את החזיר לתקלה" (OBSTN) במהלך אימון.
המשך הסיכסוך באתיופיה הוליד צורך באמצעים נוספים וב 1936 משיג אדמירל "איימונה די סאבויה" ( Admiral Aimone di Savoia) תקציב לפיתוח כלי נוסף ה "barchino" סירת עץ הנהוגה בידי מפעיל על כסא מפלט ומצויידת במטען חומר נפץ במשקל 330 ק"ג. לאחר בדיקות מקיפות הוכנס גם כלי זה לשרות תחת השם (MTM (Motoscafi Da Turismo בהמשך הוכנסו לשרות כלים נוספים מסוג זה ה MTL ,MTR ,MTSM בשנת 1943 הוכנס לשרות דגם ה MTSMA או SMA
עם תום הסיכסוך באתיופיה הופסק פיתוח הכלים והאימון ורק בשנת 1939 ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה מתקבלת במפקדת הצי החלטה על המשך פיתוח כלים חדשים במסגרת היחידה, צוות חדש מתגבש ומתחיל בפיתוח שורה של אמצעים ובהם ה SLC, סירות מהירות מסוג MTM וצוללת זעירה בת 30 טון. בסה"כ עמדו לרשות היחידה 7 SLC 11, סירות מהירות מסוג MTM. הצוללת H1 הוצאה משרות והוחלפה ב "Ametista " מסידרת "הפרלה "Perla" של דגםה 600 . מפקדה של הצוללת "ואלריו בורגזה "Junio Vallerio Borghese" יהיה מאוחר יותר לרוח החיה של ה Flotilla MAS וגילגולה המאוחר יותר La Xa Flotilla MAS (השייטת העשירית).
בהמשך יוצבו שלוש צוללות נוספות בשייטת העשירית “Iride”, “Gondar” והצוללת “Scire” רק בפברואר 1940 הפכה השייטת למבצעית ו "מאריו ג'יורג'יני (C.F. Mario Giorgini) מונה למפקדה. לאחר הדחתו של מוסוליני הוא מייסד את ה RSI הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית בצפון זו נשארת נאמנה לגרמנים בעוד הממשלה האיטלקית ברומא מצטרפת לבעלות הברית השייטת העשירית ובראשה "ולריו בורגזה" נשארים נאמנים לדוצ'ה וממשיכים להלחם לצד הנאצים. בתקופה זו עושים הגרמנים שימוש "יבשתי" בשייטת העשירית בעיקר כנגד פרטיזנים איטלקים והיא הייתה מעורבת בלא מעט פשעי מלחמה, יש מי שמשווים את אכזריות השייטת העשירית בתקופה זו ל SS הגרמני.
כוחות ואמצעים
מוקשי עלוקה “Mignatte”
במהלך תקופת הפיקוד הראשונה של "ולריו בורגזה" על היחידה פיתח שיטת תקיפה ובה צוללים חמושים במוקשי אלוקה “mignatte” יוצאים מהצוללת "שירה" מגיעים אל המטרה בשחיה ומצמידים את המוקשים לקרקעית הספינה חומר הנפץ במשקל 3 ג" ק הונח במארז מתכת המחובר לטבעת גומי, את הטבעת ניפחו בעזרת מיכל אויר דחוס ( מעין מיכל סיפולוקס) ע"מ להבטיח את הצמדת המוקש למטרה. מרעום השהיה עם טיימר הפעיל את המטען. כל צולל ביחידת השחיינים אשר פעלה תחת שם הקוד גמא נשא על חגורתו ארבעה מוקשים ואלו יועדו לשימוש כנגד ספינות מטען בעלות קרקעית שטוחה.
צוללות כיס CA
בצוללות הכיס עשו האיטלקים שימש בים השחור כנגד כוחות רוסיים, לקראת סוף 1943 תוכננו התקפות בעזרת צוללות אלו כנגד ארה"ב ואנגליה בניו יורק ופרי טאון אך אלו לא יצאו לפועל. הצוללות האיטלקיות יוצרו ע"י “Carponi” יצרנית כלי טייס ידועה. ה CA נשאה שני צוללים / חבלנים, שמונה מטענים של 100 ק"ג ועשרים מוקשי עלוקה מסוג “Mignatte” הצוללות הונעו ע"י מנוע דיזל ומנוע חשמלי, טווח פעולתן היה כ 70 מייל ומהירות השיוט הייתה כ 6.5 קשרים. שני דגמים פותחו ע"י “Carponi" הדגם השני כונה B והיה מעט גדול מקודמו.
